צוואה היא מסמך משפטי בו מורה אדם מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, ומטרתה היא, בין היתר, למנוע סכסוכי ירושה עתידיים. הצוואה משקפת את רצונותיו ובקשותיו האחרונים של המנוח, ואם עושים את הצוואה בצורה נכונה, היא יכולה אכן למנוע את מלחמת הירושה. מאחר וניסוח צוואה הוא נושא מורכב, חובה להתייעץ עם עו"ד מומחה בדיני ירושה הבקיא ומנוסה בחוק.
יצויין, כי באם אדם לא השאיר אחריו צוואה, יחול על עזבונו דיני חוק הירושה, הנקראת "ירושה על פי דין" לפיו היורשים הם קרוביו של הנפטר, על פי מפתח קבוע בחוק. החוק מגדיר שלושה מעגלי קרובים. המעגל הראשון, הוא הקרוב ביותר: בן/בת זוג וילדים, המעגל השני: הורים, אחים ואחיות, המעגל השלישי: הורי הורים (סבא וסבתא של הנפטר) וצאצאיהם (דודים, דודות ובני דודים). קרובי משפחה מדרגה רחוקה יותר (כמו בן דוד שני) אינם יורשים.
לעיתים רבות, למרות שהמנוח הותיר אחריו צוואה, בוחרים בני משפחתו לנהל קרבות בבית המשפט, זאת בדרך כלל כאשר צד מסוים מופלה לרעה בצוואה. המתנגדים מגישים התנגדות ומבקשים לחלק את הירושה באופן אחר. העילות לפסילת צוואה הם רבות ומגוונות, והמרכזיות שבהם: פסילת צוואה עקב השפעה בלתי הוגנת, אי כשירות לערוך צוואה, פסילת צוואה עקב פגמים בעריכתה, ופסילה צוואה בעקבות צוואה מאוחרת.
השפעה בלתי הוגנת
פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט לענייני משפחה תל אביב (ת"ע 43608-08-14) עסק בתביעה לקיום צוואה בכתב יד והתנגדויות לצוואה.
המדובר במקרה של אישה מבוגרת בת 94, שנפטרה ללא ילדים, והותירה אחריה צוואה בכתב יד, בה הורישה את כל רכושה לשתי אחייניות שלה. הירושה כללה שבע דירות, וסך של כשלושה וחצי מיליון שקלים. אחיה של המנוחה ובניו הגישו התנגדות לקיום הצוואה, וטענו בין היתר כי האחיינות הזוכות בצוואה, ניצלו את מצבה הנפשי של המנוחה והפעילו עליה השפעה בלתי הוגנת לערוך צוואה לטובתן. עוד טענו המתנגדים, כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה, ובשל כך אף מונה לה אפוטרופוס, בהמלצת רופא. טענה נוספת שהועלתה כי כתב היד בצוואה לא היה של המנוחה, וכי הזוכות על-פי הצוואה נטלו חלק בעריכתה וסייעו למנוחה לערוך הצוואה.
הזוכות טענו בתגובה, כי המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה, היתה כשירה לכתוב צוואה, וכי נפלו פגמים מהותיים בחוות הדעת שהמליצה למנות לה אפוטרופוס. כמו כן, הכחישו הזוכות כי היו נוכחות בעת כתיבת צוואתה של המנוחה ולא דחפו אותה לכתוב אותה, ודחו את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת.
השופטת התרשמה מחוות דעת מומחה שמינתה, וכן מתסקיר של שירותי הרווחה שתיאר את מצבה של המנוחה בתקופה בה נכתבה הצוואה, כי מצבה הבריאותי של המנוחה הידרדר, וכי המנוחה לא היתה מודעת בכלל להיקף רכושה, ולזהות האחיינות הזוכות בצוואה. עוד קבעה השופטת כי למרות שהמנוחה הייתה עצמאית מבחינה פיזית, הצוואה נערכה תחת השפעה לא הוגנת של הזוכות בצוואה.
בפסק הדין צויין, כי לפני עריכת הצוואה, היו האחייניות בקשר שוטף עם המנוחה, וסייעו לה רבות בעניינים שוטפים רבים, אך חודשים ספורים לאחר שנכתבה הצוואה, פסק הקשר, והמנוחה הועברה למחלקת תשושים בבית אבות, לאור כל קבע בית המשפט, כי נסיבות אלו, יכולות להעיד על השפעה בלתי הוגנת מצד הזוכות על המנוחה.
מסיבות אלה החליט בית המשפט, לקבל את ההתנגדויות שהוגשו, להורות על ביטול הצוואה, ולחייב את האחייניות בהוצאות המשפט בסכום של 30 אלף שקלים.
צוואה על פי ההלכה
באופן עקרוני, קיימים מספר הבדלים בסיסיים בין צוואה הלכתית לצוואה אזרחית, כאשר הדבר המרכזי הוא שהמוריש לא יכול לצוות כי עזבונו יחולק באופן מסוים לאחר מותו, אלא היא נעשית כ"מתנה" המוענקת רגע אחד טרם מותו של המצווה. כמו כן, המצווה יכול לחזור בו, או לשנותה בכל עת שיחפוץ. החוק בישראל מכיר גם בכללים המשפטיים של ההלכה, ולכן, אי בעיה לנסח את צוואתו של אדם על פי ההלכה, כל עוד ניסוח הצוואה עומד בכללים שנקבעו במסגרת חוק הירושה.
דעת הרבי: צוואה - סגולה לאריכות ימים
יצויין, כי הרבי התייחס מפורשות לסגולה שבעריכת צוואה. באגרת א'צא, ח' תמוז תשי"א, כותב הרבי "קבלתי מכתביו .... בצירוף נוסח הצוואה לאחר אריכות ימים ושנים, ופעם אמרו, אשר כתיבת צוואה היא עצמה סגולה לאריכות ימים ושנים. ובנוגע לעצם הדבר, הנה בכדי שיהיה לה יפוי כח הדרוש, צריכה להיעשות ע"י לאייער, והנני מעוררו על זה". עוד כותב הרבי, באגרת ג'תרנב, כ' תמוז תשט"ו "ובנוגע לתוכן מכתבו זה, נכון מבוקשו ע"ד עניני צוואה שזהו סגולה לאריכות ימים ושנים טובות..."
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד.
|
|
